Skip to content

לילה עם כוכב

26 בינואר 2012

זכורה לי איזו כתבה שפורסמה ב-Ynet לפני כמה חודשים, שבה נקטלה קשות תופעת האנפלאגד. ובאמת נדמה לפעמים שמדובר בפטנט קל מדי. אין סיבה מספיק טובה לפצוח בסיבוב הופעות חדש? מה הבעיה, מורידים חלק מהנגנים או את כולם, מוסיפים פסנתר דומיננטי או מחליפים את הגיטרות החשמליות באקוסטיות, שרים את השירים בקצב איטי יותר מבביצועים המקוריים, אם אתם משינה גם מפזרים נברשות מסביב לבמה – והופ, סיבוב הופעות חדש, קסום ואינטימי נולד. הייתי פעם בהופעה אקוסטית של ברי סחרוף. הדבר הכמעט יחיד שהבדיל אותה מהופעה חשמלית רגילה היה שברי והנגנים ישבו. יש מעט מאד הופעות שמצדיקות את הקיום של מושג האנפלאגד. לפעמים כל מה שצריך זו הפסקת חשמל.

מה שיפה, זה שזו הייתה הופעה של אסף אמדורסקי. אמרת אסף אמדורסקי – אמרת אלקטרוניקה. הפסקת חשמל בהופעה של אסף אמדורסקי זה כמו שביתת שפנים פתאומית באמצע מופע של קוסם. ואז יכול לקרות דבר מעניין – אולי יתגלה פתאום שהקסם עובד גם עם כובע ריק.

נתחיל בכובע המלא. עוד הופעה שהגעתי אליה בגלל אירוח של אביתר בנאי, אבל בניגוד לאביב גפן – אמדורסקי כן מסתובב באיזורים המוזיקליים הקרובים אליי. לאורך השנים יצא לי לשמוע פה ושם דברים שלו שאהבתי מאד, בעיקר ברמת הלחנים והעיבודים, גם אם הטקסטים ברובם לא דיברו אותי – מה שמנע ממנו להיכנס רשמית לפלייליסט הפרטי שלי. הוא מייצג בשבילי סקרנות מוזיקלית ומוכנות להתנסות מתמדת, שתי תכונות חשובות מאד בשביל אמן.

הנ"ל בא לידי ביטוי גם בהופעה. משחק של נוגע-לא נוגע בנקודות אמת פנימיות אצלי, אבל גם כששום מילה לא נגעה – עדיין היו כל כך הרבה שכבות של סיפורים מוזיקליים להקשיב להם, שזה הרגיש קצת כמו לראות נופים חדשים ויפים מאד. גם כשמבחינה רגשית זה לא עושה לך כלום, כל הזמן יש על מה להסתכל. הכל מהוקצע ומחושב אבל מלא הרפתקנות, וכל רגע קורה משהו אחר.

החל מ"איפה את היום" ו"כוונות רעות" הנהדר, שניהם מתוך האלבום האחרון ("צד א'"), שפתחו את ההופעה בביצועים מהודקים, וסוף סוף הבנתי למה מתכוונים כשאומרים על מוזיקה שהיא אינטיליגנטית. מלא רעשים נקיים כאלה, ואפלוליות אלקטרונית שמופרעת פתאום עם נגיעות אור של קסילופון. דרך שירים מ"הרי את" הקודם ואחורה, ועד ל"זוג משמיים" האדיר, גם הוא מהאלבום האחרון, שפעם הושמע בתוכנית של קוטנר וגרם לי להישאר באוטו פעורת פה ולהקשיב ברוב ריכוז עד שתמו תשע וחצי הדקות שלו.

בשלב זה קלטה עיני את מר בנאי היקר עומד בצד ורוקד בהתלהבות לצלילי השיר, עד שנקרא אל הבמה. אסף התרגש וביקש להזמין "אמן שאני מעריץ באופן אישי, ואם לא הייתי כל כך גאה בו – בטח הייתי נורא מקנא"… ואז עלה "המקובל, והמוכשר, ויפה התואר" אל הקלידים, והגיע ביצוע נהדר ל"מנגינה יקרה" שאסף הפיק באלבום הראשון והמופתי של אביתר, סוג של שיחזור לביצוע המרוגש בהופעה של אביתר בקיץ שבה אסף התארח בהפתעה. עיבוד קצת חדש, עם דיוק מלא השראה מצד כל הנגנים, איזה יופי.

מיד אחריו "השמיים הכחולים" (גם הוא בוצע אז) שכבר היה קצת פחות מהודק, אבל הצליח להתרומם בזכות עבודת תופים נהדרת של רון אלמוג ושני הקולות הנרגשים.

אביתר עבר לפרונט כדי להסתכל על אסף שר את "עד מחר" שלו ומפספס חצי מהמילים. סלחתי לו על זה. השירה שלו הייתה מרגשת בצורה שהפתיעה אותי לגמרי. מי היה מאמין שאפשר למקד שיר כזה בדיוק אחר כל כך, ועדיין להשאיר אותו באור. לו זה היה תלוי בי, למחרת אסף היה מעלה מופע מחווה לאביתר, במקום הניסיון התמוה של מעיין הירשביין לפני שבועות מספר. יש משהו מהפנט ביכולת שלו להיות קשוב במאה אחוז, אבל בלי לתת לדבר מעצמו לסגת. המתכון המדויק לקאבר נכון. ואיך הוא שר כמה דקות קודם: "דברים נדירים כאלה לא קורים הרבה".

החלק המשותף הסתיים ב"תחרות כלבים" שחזר לקול האב שלו, בליווי של אסף, ואז הוא החליף אותו ושוב שכח שורה או שתיים, אבל אביתר היה נראה מרוצה בסך הכל, וגם אני. מין חמימות אנושית פשוטה וטובה שכזו. מסתבר שהשיר הזה הוא אמת גם כשחלק מהמילים נעדרות.

א.א. וחבורתו העליזה המשיכו ל"יקירתי" שיש מספיק סיבות טובות לכך שהוא נעשה להיט, בביצוע מהפנט עם קולות של אור אדרי, שהוכתרה בסיומו של הערב הזה כבסיסטית השווה בתבל (בסיסטית! אישה! ועוד שמאלית! נגנבתי). היא ואן שטרייכמן תוזזו היטב בין הכלים, וגם אסף טייל מדי פעם בין הספוטים השונים על הבמה, ובהחלט הוכיח את עצמו כנגן כל יכול. אה, והיה שם גם עמית יצחק על הגיטרות. גברים בחליפות ממש עושים לי את זה, מסתבר. במיוחד אם הם מנגנים כל כך טוב עד שבא לי להיות גיטרה.

הם סיימו בביצוע אלגנטי אך בועט ל"חלום כהה", והגיעה עת ההדרן. אסף עלה לבדו, ואמר שזה "שיר על זה שנפרדים". אם האלבום הראשון של אביתר הציג את הצד הזועם והפצוע של הפרידה, אמדורסקי עושה את זה ברוך. "בראשית" היפה עד כאב הוא דוגמא מצוינת לכך. דקה אל תוך השיר, ו… פתאום נהיה חושך.

התהייה האם מדובר בניסיון להעצים את הדרמה הוחלפה עד מהרה בהבנה שמדובר בהפסקת חשמל, הגיטרה החשמלית איבדה את צליליה, וכמה שניות עברו עד שהקהל שם לב שאסף המשיך לשיר. אז כולם הצטרפו, ורק הייתה חסרה מדורה שם באמצע כדי שהביחד הפתאומי הזה יקבל תירוץ הגיוני. ובעצם, תאורת החירום הקלושה הייתה התפאורה המדויקת. פתאום היה שם רק איש, וקול בלי מיקרופון, וגיטרה, ומיתרים עם סאונד טבעי, ומילים ומנגינה, ובאמת שלא היה צריך יותר. בלי אורות, בלי אפקטים, בלי אלקטרוניקה ובלאגן. איש ושיר. וזהו.

מחיאות הכפיים הסוערות בסופו של השיר נרגעו אט אט, ואסף בישר לקהל הנלהב שמדובר בהפסקת חשמל איזורית, אבל מיד המשיך והזמין את הנגנים לחזור אל כליהם (האקוסטיים!), ואת אביתר להצטרף שוב, ואחרי שהנ"ל צעק "איזה כיף!", באקוסטיות רבה ומערבלת נדלק "כוכב", שאביתר ביצע באלבום ההופעה של אסף לפני כעשור. ומה אומר לכם, כשיש כוכב – מי צריך חשמל… אין מילים לתאר עד כמה כוחו של הקול האנושי מתעצם כל כך דווקא כשהוא לא מוגבר, אלא ככה, בלי תיווך. או לתאר עד כמה השיר הזה כל כך יפה גם בלי אפקטים וסימפולים. זה היה מהמם במובן הכי פשוט של המילה. "אתה הכוכב היחיד בשמיים", אביתר שר, ומבעד לחושך ראו שהוא הצביע על אסף, גם את הריקודים החינניים ראיתי, והחושך היה כל כך מלטף שם. ומואר. זה היה השיר האחרון, קצת הצטערתי, אבל מצד שני – לא נראה לי שבאמת היה אפשר לעלות יותר גבוה מזה.

אני מזמינה את היזם החרוץ הראשון שייקרא את הפוסט הזה, להפיק ליין של הופעות אנפלאגד אמיתיות, בלי הגברה, ורצוי גם בחושך. הרעיון הזה עלה בי כבר אחרי מופע הסטנד אפ המוחשך שהתקיים לפני כמה חודשים, ורק התעצם אחרי ביקור במסעדה החשוכה במרכז "נא לגעת". אני לא מבינה איך לא עשו את זה קודם. מעבר לחיסכון עצום בעלויות, בעיקר מדהים עד כמה המוזיקה נעשית יפה יותר כשלא מפריעים לה להישמע. מה שטוב ל-"Third World Love" יכול להיות טוב להרבה אמנים אחרים, ולא צריך לחכות להפסקת חשמל פתאומית. אפשר לכתחילה. פעם נכחתי בקהל כשהציגו את "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" באמפי בבית גוברין. בסוף ההצגה החשמל קרס, ומעל לכל ההמולה נשמע פתאום קולו של אבי קושניר צורח אל הנוכחים: "רגעים כאלה לא יחזרו, אה?"… וזה נכון גם לסתם הופעה "רגילה", אבל הדקות האלה שם בזאפה בחושך הפכו את ההופעה לכזו שתיכנס הישר לארסנל הזיכרונות המרגשים ביותר, אלה שמתוייקים תחת המילים: "לעצור, להסתובב ולהיזכר".

ורק עוד מילה על אסף ואביתר. קשה היה לפספס את יחסי הציבור המאסיביים לקראת עלייתה של סדרת "האלבומים" בערוץ 8, אבל בחיי שההייפ מוצדק. הפרק על אלבום הבכורה של אביתר היה הראשון ששודר, והרבה רגעי פלא מרוכזים בחמישים הדקות הללו. באחד המרגשים שבהם אסף מספר שהאסימון הסופי לגבי אביתר נפל אצלו רק כשראה אותו בהופעה. סצינת הסיום מראה אותם שרים יחד את "שמתי לי פודרה" מההופעה ההיא של אביתר עם האירוח הלא מתוכנן. השלמה גדולה יש שם, והרבה אהבה, שני רגשות שלא ממש נכחו בזמן העבודה על האלבום ההוא. וברגעים החשוכים האלה בזאפה, כשהתנגנה לה בשקט יצירת המופת האמדורסקית האהובה עליי ביותר, ואביתר שר בלי מיקרופון בקולו המפלח: "ולא כמו שהיה בעבר, היום אתה זוהר", הרגשתי שהוא שר לעצמו ועל עצמו. ולשמוע אדם מלטף את הילד הסוער והמבולבל שטמון בו, זו מתנה גדולה. כמו לזהות פתאום בשמיים כוכב אלמותי, קצת בלתי מושג אבל תמיד שם, מראה את הדרך, מנצנץ למרחקים, בוהק לעולמים.

סטליסט:

סטליסט

("צד א' מארח" – אסף אמדורסקי מארח את אביתר בנאי, זאפה ירושלים, 21.1.12)

מודעות פרסומת
18 תגובות leave one →
  1. 26 בינואר 2012 08:58

    פוסט מצוין!!!
    (וגם, עושה חשק וכאלה)

  2. michalennon permalink
    26 בינואר 2012 09:09

    תודה רבה על הסקירה המרגשת והמעניינת.
    זו הופעה שמאד רציתי לנכוח בה אבל הריחוק הגיאוגרפי מירושלים לא איפשר לי.
    ושוב תודה.

  3. יעל permalink
    26 בינואר 2012 09:33

    פשוט כותבת מקסים!
    תודה
    האחות הגדולה

  4. אדר permalink
    26 בינואר 2012 19:31

    תודה לך.ריגשת והצחקת אותי,את אדירה

  5. 26 בינואר 2012 22:39

    אדיר.

  6. אפרת permalink
    27 בינואר 2012 00:19

    מה אומר ומה אגיד.
    את כוכבת רוחשת, חדה, עדינה ומדוייקת.
    מחכה לראות עוד!
    גאה לומר שאנחנו חולקות אותו ספסל לימודים, או יש לומר, אותו ספסל קק"ל..

  7. כרבולת permalink
    28 בינואר 2012 21:15

    בפסטיבל ערד 94 קרה מקרה דומה – באמצע הופעה של א"א בבית הקולנוע של ערד…
    זו לא היתה הפסקה אזורית, אלא תקלה טכנית מקומית, אבל היא חזרה כמה פעמים באמצע שירים, עד שלאסף נמאס והוא לקח גיטרה אקוסטית והתיישב באמצע הקהל ונתן הופעה שאני בחיים לא אשכח.
    הוא שר את "פרפרי-תעתוע" של כג"ו ואת "חרש, ביבבה".

  8. Efrat permalink
    31 בינואר 2012 22:49

    היי, שכחתי להגיד לך תודה על המחשבה על "ולא כמו שהיה בעבר, היום אתה זוהר".

  9. 4 בפברואר 2012 09:29

    איזה קסם

  10. 4 בפברואר 2012 19:47

    יא אללה. בגלל רגעים כאלו המציאו את ההופעות.

  11. 4 בפברואר 2012 20:10

    איזה כיף של פוסט. יו.

  12. יואב permalink
    4 בפברואר 2012 22:45

    ב 2007 היה לאורך רחוב ניסים בכר, בנחלאות (גם בירושלים) 'פסטיבל ללא חשמל'. היו דיי הרבה הופעות, בעיקר של ירושלמים, כולן אנפלאגד, לאור נרות. זוכר רק דברים טובים. באמת מוציא איכויות שלא שומעים אצל הזמר, וגם אצל הקהל. הכל הופך להרבה יותר אינטימי.

  13. 5 בפברואר 2012 05:05

    דעתי על אביתר השתפרה משמעותית.
    תודה.

  14. רון permalink
    7 בפברואר 2012 06:08

    כתוב מקסים, גרמת לי לראשונה לרצות ללכת להופעה של אסף אמדורסקי..

  15. 9 בפברואר 2012 01:33

    תודה רבה לכל המגיבים, חיממתם את ליבי!
    (וזה לא עניין של מה בכך, בחורף הקפוא הזה)

    למעוניינים, עלה ליוטיוב צילום מוצלח יותר של "כוכב", והוא מהמם אף יותר באיכות טובה:

Trackbacks

  1. “איך אני משתנה כל הזמן. אבל בעצם לא” (או: למה אנחנו אוהבים כל כך את אלבום הבכרה של אביתר בנאי?) « עמיחי חסון ; תת מודע זמני
  2. "איך אני משתנה כל הזמן. אבל בעצם לא" (או: למה אנחנו אוהבים כל כך את אלבום הבכרה של אביתר בנאי?) | עמיחי חסון | תת מודע זמני
  3. "איך אני משתנה כל הזמן. אבל בעצם לא" (או: למה אנחנו אוהבים כל כך את אלבום הבכרה של אביתר בנאי?) | עמיחי חסון | תת מודע זמני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: