Skip to content

היושבת בשורה הראשונה

26 ביוני 2011

בסוף ההופעה הלכתי להגיד למאיר בנאי תודה על ערב נהדר באמת, שכל כולו ניקוי – לא יבש בהכרח – לנשמה. מסתבר שהוא מזהה אותי כבר, ומכיר את הבלוג, כך שכשנכנסתי הוא העיר בחיוך שזה לא בסדר שאני יושבת מולו ככה, בשורה ראשונה, הרי עכשיו אני מבקרת… צחקתי ותיקנתי אותו: אני לא מבקרת, רק מספרת סיפור. וחוץ מזה, בדרך כלל אני לא מוצאת הרבה דברים רעים להגיד, אז אין סיבה להילחץ.

גם הוא רק מספר סיפור. ואת הסיפורים שלו הוא מספר עם מנגינה, עם גיטרה או פסנתר, ובלי יותר מדי קטעי קישור. וכשהוא מספר, כמו כששומעים סיפור טוב באמת, אפשר לחוש את הרגשות המדויקים שנובעים מהעלילה – אהבה, פחד, שמחה, געגוע, חמלה, בלבול, תקווה, כאב, הבנה – וכל זה מבלי להתרסק ומבלי להיסחף בעוצמת הרגש. פשוט לשמוע ולזרום עם כל מה שעולה ממנו, כל מה שמתעורר בפנים, עד השיר הבא.

אבל באמת לא בסדר שישבתי ככה מולו, בשורה ראשונה. את ההתאפקות שלי מלהציץ בסטליסט שנפרש מרחק קריאה ממני הצלחתי להחזיק אולי שני שירים. זה לא שינה הרבה, כי השיר המפתיע הכמעט יחיד בו הגיע כבר בהתחלה – "בן חמש" מתוך האלבום המיוחד "הצבעים משתנים", שאני די בטוחה שלא שמעתי בהופעה מעולם. ההמשך היה סטנדרטי למדי, אבל כל כך חיכיתי להגיע כבר להופעה טובה באמת של מאיר, שזה היה לגמרי מספיק.

העניין בהופעות שלו הוא שהן תלויות משמעותית בקהל. בפעם הקודמת שלי הוא הופיע בתאטרון ירושלים, האולם לא היה מלא והייתה בקהל אישה נרגנת שהביעה את דעתה על ההופעה בקול. זכורות לי הופעות שונות שלו שהיו בעלות אופי קיצוני לכאן או לכאן, ובדרך כלל זה היה ביחס ישיר להתנהגות של הקהל. למרבה השמחה, הפעם מילאו את הצוללת אנשים מפרגנים ואוהבים, שקיבלו כל שיר במחיאות כפיים סוערות, הצטרפו בשירה נלהבת ב"גשם" וב"כמה אהבה", ואפילו קראו בין לבין קריאות לעבר הבמה, ולא קריאות מהסוג של האישה מהתאטרון.

וההרמות האלה להנחתה היו בערך הדבר היחיד שגרם לו לפצות את פיו ולדבר. "ווהו" מהקהל הוביל ל"ווהו" ממאיר, וטענה ש"פעם גם אני הייתי עושה ככה בהופעות, אבל אני כבר לא יכול". "מאיר, תגיד משהו" הביא להתנצלות התמידית על כך שאין לו מה להגיד, ולהחזרת הבקשה למבקש: "תגיד אתה משהו"… אם כבר הוא מילמל איזה משהו על פרשת השבוע שבשורשה ההתרחקות ממחלוקת, ואנשים מאחורה לא שמעו, הוא הרגיע ב"לא הפסדתם". כשבדיוק אחרי איזו הערה משועשעת, מישהו בקהל קם ויצא החוצה בתזמון בלתי מוצלח, מאיר אמר: "הנה, אנשים כבר עוזבים מהבדיחות", וכדי לא להישאר חייב, לקראת סיום הוא הודיע: "יש גם ערבֵי דיבור שאני עושה"…

יומיים לפני כן עלה איש אחר, גם הוא עם גיטרה וכובע וזיפים, על במה מבמות ארצנו ולא החליף מילה עם הקהל. אנשים כעסו והתאכזבו, ואני לא כל כך הבנתי למה. לא תמיד צריכים דיבורים, במיוחד כשהמופיע בעצמו לא מבין את הטעם שבהם.

אני לא לגמרי מסכימה איתו, אני מודה. בדרך כלל כיף לשמוע את האמן מדבר בהופעה, זורק איזו בדיחה או תורם משפט מחדש קטן לפני השיר. לא שבשביל זה אני באה, ואני לא מסכימה גם עם הטוענים ש"כדי לשמוע את השירים אפשר לשים דיסק". הופעות משרתות צרכים אחרים לגמרי. אבל יש בדיבורים האלה ערך מוסף, ברוב המקרים לפחות. מאיר הופך את כל העניין למגוחך קצת, וזה מכיוון שמבחינתו מדובר ככל הנראה באילוץ. לפני "וביניהם" הוא אמר "השיר הבא נכתב על שפת הכנרת", נתן מבט מלא משמעות בקהל, ואז הוסיף בחיוך: "אז מה?"… וברגעים כאלה, המחשבה המיידית היא שעדיף פשוט לתת לו לשיר. עם הקול שלו – ואוהו באיזה קול מדובר – באמת שלא צריך יותר.

אין על הקול שלו, באמת. הכי יפה בעולם. אני אוהבת הרבה מוזיקאים, אצל חלקם הקול הוא לא בדיוק הצד החזק, אצל חלקם האחר דווקא כן, ובכל זאת אין לי שום בעיה להגיד את זה. מבחינתי למאיר בנאי יש את הקול הכי יפה בעולם עד שמישהו יוכיח לי אחרת. כשלא מזמן הוא התארח בהופעה של קובי אוז ושר איתו את "עננה" של טיפקס – זה היכה בי שוב. אלו לא רק השירים שלו, כי גם כשמדובר בשירים של אחרים הוא יודע להצמיד אליהם את אותו הרגש הסיפורי שדיברתי עליו. זה פשוט הקול שלו שמעניק טיפול עמוק ומדויק לכל מילה שהוא שר.

ובכל הופעה יש את השירים האלה שלו, מצמררי הגוף ומדמיעי העיניים, שעם גיטרה אחת וקול אחד כזה עושים בי כרצונם. "לב סדוק" שפירק לי את הצורה כבר מהפתיח על החשמלית המהממת, "אליה" שהוא אחד האהובים עליי, "חלומות אחרים" שריגש למרות שבוצע בחצי דיבור, "דומינו" עם שירה של הקהל כשמאיר מלווה בקול שני, "עננו" שסגר, "שער הרחמים" שאין צורך להוסיף עליו מילה, או "לך אלי" היפהפה ששורתו האחרונה שונתה הפעם ל"תנה נא את מחיצתנו" במקום "מחיצתי", כמו היה מאיר שליח ציבור המתפלל על קהלו.

גם הפסנתר לא איכזב עם השירים הספורים שבוצעו עליו, ביניהם "בשם האהבה" עם כוריאוגרפיית ידיים מעניינת, ו"כמו ציפור מעל הים" שמאיר דילג עליו בהתחלה. עקב הקירבה המדאיגה שלי לסטליסט ידעתי שהוא דולג ובהחלט התכוונתי להתאכזב, אך לשמחתי הוא הגיע בכל זאת, וזה היה ללא ספק אחד הדברים הכי עצובים ויפים ששמעתי בזמן האחרון. לקראת סוף ההופעה מאיר חזר שוב אל הפסנתר, לטובת "שיר של היהודים" – הלא הוא "אצלך בעולם" האלמותי, עם מעברי פסנתר שחיקו את העיבוד הנפלא של רביעיית המיתרים מההופעה החגיגית ההיא לפני כמה חודשים.

אגב רביעיית מיתרים, וגם בלי קשר, נזכרתי כמה אני מתגעגעת להופעות להקה. אקוסטי ומינימליסטי זה יפה, מאד יפה, אבל בא לי שהוא יחזור קצת לשתי גיטרות-בס-תופים-קלידים. היו גם שירים שחסרו לי. יש לו יותר מדי, פשוט. "כמו אגם רוגע" נפקד מהסטליסט באופן תמוה משהו, שהרי ההופעה נקראת על שמו. ועזבו את זה, זה אחד השירים הכי יפים של מאיר ובכלל. פעם אביתר אירח את מאיר בהופעה והם שרו אותו ביחד, ואביתר אמר שהוא משמיע את השיר הזה בבית והוא ובנו הקטן רוקדים לצליליו. מאז כל פעם שאני שומעת אותו אני מדמיינת אבא וילד רוקדים ביחד בסלון, וזה עושה לי לבכות.

ועדיין, מה שהכי היה חסר לי זה חומר חדש. אני משתוקקת כבר לשמוע ממאיר איזה שיר, סינגל, סקיצה, משהו, לגלות מאיפה עוד הוא יכול להפתיע אותי, איך עוד פעם הוא ירכיב מילים פשוטות למנגינה פשוטה ועם כל הפשטות הזו ישיר לי את הלב. "התעייפתי", הוא גיחך באיזשהו שלב בהופעה, ומיהר להרגיע שאין מה לדאוג, והוא כאן עד גיל 90 מינימום. זה עוד די הרבה זמן, בלי עין הרע. אני מקווה שקצת יותר בקרוב, כשאגיע לאיזו הופעה, בהצצה הבלתי נמנעת בסטליסט אראה פתאום שֵם שאני לא מכירה.

"אהבה קצרה" נעשה לאחרונה השיר הקבוע שמסמן את הירידה להדרן או את סוף ההופעה. "בלי כאב, בלי דמעות, כאן דרכינו נפרדות", מאיר שר ומנופף לקהל לשלום. ובערך אז מתגנבת ללב ההבנה שעוד ערב מגיע אל קיצו, וזה מצער קצת. אבל עם התחושות הנפלאות האלה שעלו בי בליל יום רביעי בצוללת, עם החיוך הגדול שליווה אותי כל הדרך לאוטו והביתה, ובעיקר עם הידיעה שבעתיד הלא רחוק זה יקרה שוב – לא נותר לי אלא לקוות שגם הפעם הבאה תהיה לפחות כזו, אם לא יותר. ומאיר, דע לך כבר מעכשיו שגם להופעה העתידית ההיא אני מבטיחה לבוא. ולבקר.



סטליסט:

סטליסט 
("כמו אגם רוגע" – מאיר בנאי, הצוללת הצהובה, 22.6.11)

מודעות פרסומת
7 תגובות leave one →
  1. יעל permalink
    26 ביוני 2011 19:01

    כתבת מקסים!

  2. אלירז permalink
    26 ביוני 2011 19:24

    🙂

    פעם שמעתי בשמו (אם אינני טועה) שהוא לא מדבר כדי לא להוריד את הדבר הגבוה הזה שיש במוזיקה, שהוא כמעט נבואה. מילים נמצאות מתחת..

    ו, הכל נשאר במשפחה, אבל לאביתר יש את הקול הכי יפה בעולם 🙂

    • אפרת permalink
      27 ביוני 2011 09:16

      מה שאלירז אמרה

  3. נטלי permalink
    26 ביוני 2011 19:50

    גם לי כמוך יש אובססיה [במובן החיובי] לאדם הנשגב הזה ולמוזיקה שלו.
    תמיד כיף לקרוא את מה שאת כותבת.
    תודה על התמונות 🙂
    נטלי.

  4. עדי permalink
    26 ביוני 2011 21:52

    איזה כיף לך! כמה שאני מתגעגעת…. היה לי כ"כ כיף כשהתקשרת אליי מההופעה, זה ממש גרם לי להבין עד כמה זה חסר לי עכשיו… ודרך אגב, לגמרי מסכימה! יש לו את הקול הכי יפה בעולם! את כותבת מקסים והוא מקסים, כשהוא מדבר וכשהוא לא.. שיקול שלו 🙂

  5. יוני permalink
    27 ביוני 2011 17:39

    תודה לך על הדברים הבאמת יפים שאת כותבת. נכון את צודקת שלמאיר יש את הקול הכי יפה בעולם, ובאמת חבל שהוא לא מדבר בהופעות אבל לא הבנתי לגמרי את מה שאמרת ש "הופעות משרתות צרכים אחרים לגמרי", שום שיר בכל הופעה של מאיר שהייתי לא הייתה טובה יותר מהדיסק.
    גם אני מחכה לשיר חדש שלו ,נקווה שיגיע ושלא יהיה כמו האלבום הקודם וזה שקדם לו.

    • 28 ביוני 2011 23:28

      תודה על המחמאה.
      באמירה שהופעות משרתות צרכים אחרים התכוונתי שחוויית השמיעה בלייב, כשהאמן עומד מולי והצלילים קמים לתחייה לנגד עיניי ואוזניי המשתאות, שונה מחוויית השמיעה בבית/באוטו כשהדיסק מתנגן. הופעה היא עוצמתית יותר גם אם האמן לא מוציא מילה, השירים יותר… חיים, יותר מתרחשים, בלי קשר לאיכות הביצוע. הופעה מאפשרת להביא אל הבמה עיבודים אחרים והרפתקאות חדשות עם השירים המוכרים, ובעיקר – היא נותנת לחיוּת האמיתית של השיר לבוא לידי ביטוי באופן רגעי וכזה שלא יחזור.
      ומעבר לכך, אני דווקא שמעתי הרבה פעמים ביצועים בהופעות שהיו טובים יותר (לטעמי) מבדיסק.
      אני מקווה שהאלבום הבא באמת לא יהיה כמו האלבומים הקודמים – ולא כי לא אהבתי אותם (את "שמע קולי" אהבתי מאד, מאלבום ההופעה אני מודה שהתאכזבתי). פשוט כי אין טעם להוציא אלבום אם הוא כמו האלבומים הקודמים 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: