Skip to content

מדעי הגבע

7 במרץ 2011

אם מישהו היה מציע לי סתם ככה להתחיל לשמוע את גבע אלון, ההצעה הייתה נופלת כבר על הקריטריון הראשון: הוא שר באנגלית. אם אותו אלמוני היה מנסה לשכנע אותי בצדקתו, ונותן לי להאזין לדוגמא מייצגת ממעלליו המוזיקליים של הגבע, קריטריון נוסף היה מצטרף לפסילה: קשה לי להאמין שכשבנאדם בשם גבע אלון פותח את הפה כדי לשיר – יוצא לו קול כזה, עם מבטא כזה, ואני לא אוהבת מתאמצים.

ובאמת לקח לו זמן להפיל גם אותי ברשת. וזו לא רק מטאפורה נאה – אני מדברת על הרשת האינטרנטית שמיטב פורומיה מהללים אותו כבר שנים, בעוד העולם בחוץ לא ידע שהוא קיים בכלל עד הקאבר ל"Modern love" של דיוויד בואי ושיתוף הפעולה עם נינט. והנה, זה לא קרה בקלות, אבל כיום שלושת האלבומים שלו הם מהבודדים שניצבים על מדפיי ונושאים בתוכם מילים בשפה זרה, וההופעות שלו נתווספו אחר כבוד לרשימת ה"כשהוא מגיע לירושלים אז הולכים".

הגיע. אחרי פתיחת דלתות באיחור בלתי מתקבל על הדעת, עלה מיסטר אלון יחד עם להקת "TREE" שמלווה אותו כבר כמה שנים לבמת המעבדה האהובה. ארבעה בחורים שאני לא מצליחה להירגע מהדיסוננס בין השמות שלהם לבין איך שהם נראים. איך אתם הייתם מדמיינים תמונה שבה מופיעים גבע אלון, דור קורן, נווה קורן ובן גולן? התמונה הראשונה שעולה בעיני רוחי היא משהו כזה:
 צילום: דוד רובינגר. אלו לא גבע אלון ולהקתו

ובכן, מפתיע כל פעם מחדש לגלות שרביעייה כזו, עם שמות עבריים-ישראליים כל כך, נראית יותר קרוב לזה:

וכשארבעה בחורים שנראים בערך ככה עולים על הבמה עם שתי גיטרות-בס-תופים, אפשר להאמין לרגע שבמרתפי המעבדה הצליחו לפתח מכונת זמן, והפלא ופלא – חזרנו לסיקסטיז.

אבל עזבו הכל, יש מקרים שהמוזיקה פשוט עושה את העבודה. ולמרות שאני נוטה באופן טבעי לשמוע מוזיקה בעברית, איכשהו גבע אלון הצליח לחדור את המחסומים שלי, ולגרום לי ולאידיאולוגיות העקשניות שלי להאמין לו.
ונראה לי שזה כי הוא עושה מוזיקה נהדרת, גם אם היא לא נשמעת שייכת לכאן או לעכשיו. ההופעה הזו התחילה עם כל כך מעט אנרגיה מצידי, ורצון בעיקר לסיים את כל העסק וללכת הביתה לישון, שהעובדה שבסופה מחאתי כפיים במלוא האנרגטיות הטמונה בי רק כדי להחזיר אותו לעוד הדרן – בהחלט נזקפת לזכותו.

הוא התחיל בכמה שירים לבד על הגיטרה האקוסטית, כשהוא מחולל בה פלאים ומצליח להוציא ממנה בו זמנית כמות צלילים שהייתה יכולה לפרנס שלושה גיטריסטים ממוצעים ביחד, בזריזות אצבעות מהפנטת שלא מאפשרת להסיר ממנו את המבט. אחד השירים היה חדש. הוא היה נשמע מעניין, אבל התקשיתי לעקוב באמת בלי להכיר את המילים. בכלל, אחד היתרונות המרכזיים בהופעה היה שלמעט השיר הנ"ל ושיר אחד של "הפליינג בייבי", הלהקה הקודמת של גבע – את כל השירים הכרתי. כך שחוץ מהמוזיקה המעולה, הערב הזה היה התעוררות מתמשכת לחיים של השירים שהתנגנו לי באוזניים ממש יום לפני כן, על חוף הים ברוח מול הגלים האינסופיים. פתאום הם קיימים מולי, בגודל טבעי, בהתפוצצויות מרגשות של אנרגיה, כשהפה שלי ממלמל בקדחתנות את המילים המוכרות בליווי רעשים מעצבנים מהמוניטור (מה לעשות).

הלהקה הצטרפה ל"Come race me" מתוך האלבום האחרון בביצוע יפהפה, ומפה התחילה חגיגה של צבעים, הרמוניות והרבה מאד רעש, וגם סולואים בלתי נמנעים בגיטרה אחת לדקה וחצי בערך. למה שגבע אלון מסוגל לעשות עם גיטרה עוד לא המציאו שם, גם אני לא הצלחתי, אני מציעה לכם פשוט להביט בקטע מתוך ההופעה הראשונה שלו שנכחתי בה (ובכלל, יוטיוב שופע חלקיקי הופעות של הבחור):


לא רואים הרבה, אז תיאלצו להאמין לי שהדבר הקטנטן שמרקד שם הוא גבע אלון, ושיש לו רק גיטרה אחת וזוג ידיים. בדקתי.

במהלך ההופעה מורגשת היטב העובדה שהוא מרכז העניינים. שלושת חברי להקת "TREE" עושים עבודה טובה בתור נגני הליווי שלו, לפעמים מלווים גם בשירה – בקול שני למיקרופון או סתם לעצמם מתחת לשפם (בעיקר נווה קורן המתופף החמוד), אבל לא זוכים להראות נוכחות משמעותית מעבר לזה. וחבל, כי כשזה כן קרה – זה היה ממש טוב.
"The wall of sound", למשל, שדווקא לא כזה אהוב עליי, זכה לביצוע מופלא שכלל דואט אקוסטית-חשמלית עם בן גולן הגיטריסט, והסתיים ב"כִּיף" מפרגן שהעלה חיוך משועשע על פניי. דור קורן הבסיסט, שבקושי נראה מבעד לרעמת האפרו הבלונדיני שלו, עשה עבודה מצוינת והיה נשמע כאילו אם רק ייתנו לו קצת יותר ספייס, הוא כבר יפגיז באיזה סולו. זה לא ממש הצליח לקרות, אבל לפחות היה מורגש שכיף להם ביחד, וגם זה לא מובן מאליו.

גבע אלון לא מרבה לדבר בהופעות, אולי בין השאר כי זה מוזר לשמוע קטעי קישור בעברית בתוך כל האינגלישיישן הזה. החריגות הקטנות מהכלל הנ"ל היו לטובת הצגת הנגנים, כשבן גולן מציג את גבע עצמו ("הכל מתוכנן, התאמנו על זה בבית"), וכן לטובת "יש בקשות מהקהל?". אותן בקשות, כמובן, נצעקו בבליל בלתי ניתן להפרדה של הברות אנגליות במבטא ישראלי (גבע: "אתם לא עוזרים לי. אני לא מכיר את השירים האלה…"), כך שהן לא נענו. בשבילי זו הייתה בעיקר הזדמנות לפרוק את התסכול על כך שכבר הופעה שנייה ברצף שהוא לא מבצע את השיר האהוב עליי ("Cross many oceans", והפעם הקפדתי לבקש את זה אחרי שהוא הרים את הגיטרה האקוסטית. בהופעה הקודמת הוא השתמש בגיטרה החשמלית שהייתה עליו כאילוץ מעושה לדלג על השיר, למרות שבאמת הוא עובד גם ככה. בכל מקרה זה לא עזר לי).

ההדרן, בסופו של דבר, כלל את "Days of hunger" ו-"Relaxation" מהאלבום הראשון שאף הופעה לא שלמה בלעדיהם, וכך תמו להן כמעט שעתיים של הרבה מאד אינפורמציה מוזיקלית הישר להמיספרה הימנית של המוח (גם השמאלית ספגה קצת).

ועם כל המוזרות שבעניין, והלועזיות הלא לגמרי נוחה לי במרחב המחשבה העברי שלי, זו באמת מוזיקה נהדרת. אפילו שזו לא השפה הטבעית לי, אפילו כשחצי מהזמן אני לא באמת מבינה על מה הוא שר, ואפילו כשלא פשוט לי להאמין שזה הקול שיוצא לו מהפה. אז נכון, שיר כמו "The wind whispers", שמנסה לתאר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, נשמע הרבה פחות אמין באנגלית. אבל כשגבע אלון שר על עצמו ועל חייו בלי להתיימר ליותר מזה, צצים ועולים שירים כמו "Memories" הבאמת יפה, או "Get closer now" האפוקליפטי אך מרגש. איך אמרה רחל המשוררת? "רק על עצמי לספר ידעתי" (וגם לזה הוא עשה קאבר מקסים, שרק מעורר אצלי חשק אדיר לשמוע אותו יותר בעברית).

כן, יש לו לא מעט משפטי מחץ שהצליחו לפרוץ את דרכם אל מאגר חלקיקי השירים האהובים עליי, זה שפותח שעריו בדרך כלל רק למילים שנכתבו בלנגוויג' אוף דה היברומאן. אבל במקרה שלו, ובניגוד לאמנים רבים אחרים שאני שומעת, אני יכולה לומר בוודאות שהמוזיקה היא זו שתפסה אותי. מהלכים הרמוניים שנשמעים כל כך מפעם אבל מרגשים ונכונים גם היום, סולואים מטורפים בגיטרה שמאתגרים את חוש השמיעה בניסיונות כושלים להבין ולעקוב, והקול של גבע, שפעם לא סבלתי והיום אני מאמינה לו וכל כך נהנית לשמוע את הצלילות והניואנסים המדויקים שבו. ההופעות שלו כוללות את כל אלה, רק בעוצמות גבוהות וכשגם חוש הראייה מאותגר, והן באופן כללי זריקת אנרגיה אדירה. אז למה לא, שיהיה באנגלית. Keep on rockin' in the free world.

רק הערה אחרונה, שהיא בעצם פנייה נרגשת לגבע אלון הנכבד: בפעם הבאה התחנפויות כגון "תודה רבה, אתם נהדרים" לא יספקו אותי. אני רוצה את "Cross many oceans". ת'נק יו.

למעוניינים, הסטליסט כפי שסופק לי בחביבות מפתיעה על ידי בחורה אלמונית:

סטליסט

כאן יש כמה קטעים מההופעה באיכות בינונית, והנה מקבץ תמונות:

(גבע אלון עם להקת "TREE", המעבדה, 3.3.11)

מודעות פרסומת
No comments yet

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: